חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים –מאחריות רגילה לאחריות מוחלטת

הצעת החוק אשר פורסמה ברשומות בתאריך 12 ביולי 1973 נפתחת בפרק המבוא בפסקה הבאה:

"תאונות הדרכים בארץ היא אחת הבעיות הכלכליות והחברתיות הגדולות של המדינה. עם גידול האוכלוסייה וריבוי מספר כלי הרכב עולה בהתמדה מספר התאונות ומספר הנפגעים, הרוגים ופצועים, הולך וגודל"."

הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.pdf

הורידו את PDF • 422KB

*לעיון בהצעת החוק כפי שפורסמה ברשומות

הצעת החוק מציינת כי ההסדר המשפטי הנוהג הינו לקוי מכמה טעמים. המצב המשפטי אשר נהג אותה העת הינו של אחריות רגילה, האשם בקרות התאונה (המזיק) חב בתשלום פיצוי לנפגע (הניזוק) – הווה אומר, במקרה בו הניזוק נפגע כתוצאה מרשלנותו שלו, או, שלא הוכחה במאזן הסתברויות רשלנותו של אחר יוותר הוא ללא פיצוי.

כפי שידוע היום והיה רלוונטי גם לאותה העת, המדובר הוא בניהול הליך משפטי ארוך של הוכחת רשלנותו של המזיק כתנאי לקבלת פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לנפגע בתאונה.

נוכח המצב המשפטי הלקוי בנוגע לנפגעי תאונות דרכים (לשון הצעת החוק כאמור-א.פ) מונתה ועדה בין משרדית אשר הגישה דו"ח בשנת 1966 והמליצה "...להטיל על הנוהג ברכב שגרם לתאונה אחריות מוחלטת כלפי כל נפגע".

בעקבותיה הוקמה ועדה נוספת בראשות שופט בית המשפט העליון (דאז-א.פ) השופט ברנזון והגיעה גם היא למסקנה והמלצה דומה (לצד המלצות דומות במטרה לפשט ולייעל את ניהול ההליך במקרה של נפגעי תאונות דרכים ותשלום פיצויים).

בעקבות המלצות ועדת השופט ברנזון נקבעו מספר כללים אחידים לחישוב הפיצויים ודרך חישובם ובמקביל חובת ביטוח על מנת להקנות פיצוי לנפגעי תאונות דרכים מבלי הצורך בבחינת שאלת האשמה ולמעשה, למעלה מכך, גם בהינתן כי הנוהג הוא האשם בתאונה.

הצעת החוק חתרה להשיג תוצאה שוויונית של כללים אחידים לפיצוי וחישובו, חובת ביטוח והקטנת הפער בין אלו אשר יכלו לרכוש לעצמם ביטוח תאונות פרטי לבין אלה שידם אינה משגת ואחרים אשר אינם בבחינת הנהג (נוסעים והולכי רגל).

לאחר עבודה מקיפה זו והמלצותיה בא לעולם חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ג-1973.

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.pdf

הורידו את PDF • 34KB

*חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים –מאחריות רגילה לאחריות מוחלטת - אריאל פרייברג